שמואל א ה:ו מדרש: מדרש שמואל, ספרי במדבר ומדרש תהילים

וישמעו פלשתים את קול התרועה וגו' אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה (שמואל א' ד' ח'), עד כאן אמרו כשרים שבהן, אבל הרשעים שבהן אמרו, אלה הם האלהים המכים וגו' (שם) אמרו עשר מכות על הים ושאר מכות כלה בעמו במדבר, אמרו אין לו מכה עוד מעתה, חייכם שאני מביא עליכם מכה שלא נראתה ולא נהייתה מעולם, הדא הוא דכתיב ותכבד יד ה' (על) [אל] האשדודים ויך אותם בטחורים (שמואל א' ה' ו'), הא כיצד היה [יושב] בטחור ועכבר עולה מן התהום ושומט את בני מעיו, ויורד לו לתהום הדא הוא דכתיב ותכבד יד ה' (על) [אל] האשדודים וישימם וגו' חזרו להיות עושין להם ספסלים, היה עכבר אומר לספסל אני שליחו של מי שאמר והיה העולם, ואתה ברייתו, תן כבוד למי שבראך, והיה הספסל נבקע ועכבר עולה מן התהום, ושומט את בני מעיו, ויורד לו לתהום, הדא הוא דכתיב ותכבד יד ה' וגו', כל הפרשה עירובי דברים, מה שאמר זה לא אמר זה, ומה שאמר זה לא אמר זה, ודכותה ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני (בראשית ל"ח כ"ו) והקדוש ברוך הוא מכתיב עליו ולא יסף עוד לדעתה, שמשידע שכלתו היא ולא יסף עוד לדעתה (שם), וכל הפרשה, ודכותה באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגו' (במדבר י"ג כ"ז), עד כאן אמר כלב, כל הפרשה עירובי דברים, מה שאמר זה לא אמר זה ומה שאמר זה לא אמר זה, ודכותה ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו והמן כזרע גד הוא (במדבר י"א ז') את סביר מה שאמר זה [לא] אמר זה, מהו אומר ועתה נפשנו יבשה אין כל (שם שם ו'), והקב"ה מפייס (לאומות העולם) [את כל באי העולם] ואומר להם בואו וראו על מה בני מתרעמין עלי, והמן כזרע גד הוא וגו' (שם שם ז'), כל הפרשה עירובי דברים, מה שאמר זה לא אמר זה, ודכותה מדוע בשש רכבו לבוא (שופטים ה' כ"ח), עד כאן אמרה אמו של סיסרא, מדוע אחרו פעמי מרכבותיו (שם), עד כאן אמרה אשתו, חכמות שרותיה תענינה (שם שם כ"ט) עד כאן אמרו כלותיה, הלא ימצאו יחלקו שלל (שם שם ל') נתגלו דברי' שאמרה אמו של סיסרא לדבורה ברוח הקודש שלחה לה דבורה אל תצפי עוד לסיסרא בנך מעתה, כן יאבדו כל אויביך ה' (שם שם ל"א), ודכותה מיכה המורשתי היה נבא בימי (יחזקיהו) [חזקיהו] מלך יהודה וגו', ההמת (תמיתהו) [המיתהו] חזקיהו מלך יהודה (ירמי' כ"ו י"ח י"ט) עד כאן אמרו כשרין שבהן, [אבל רשעים] אמרו וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריהו בן שמעיהו וגו', וישמע המלך יהויקים וכל גבוריו וגו' וישלח המלך יהויקים אנשים מצרים, ויוציאו את אוריהו (בן שמעיהו) ממצרים ויביאוהו אל המלך (שם שם כ' כ"א כ"ב כ"ג), אמרו כשם שנתנבא אוריה כך נתנבא ירמי', וכשם שנהרג אוריה כך היה ירמי' ליהרג, אך יד אחיקם בן שפן וגו' (שם שם כ"ד), כל הפרשה עירובי דברים מה שאמר זה לא אמר זה ומה שאמר זה לא אמר זה, ודכותה שימני כחותם על זרועך וגו' (שה"ש ח' ו'), שימני כחותם על לבך וכחותם על זרועך, עד כאן אמרה כנסת ישראל כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה (שם), עד כאן אמרו אומות העולם, ורוח הקודש אומרת רשפיה רשפי אש שלהבת יה וגו' (שם), הא כל הפרשה עירובי דברים, מה שאמר זה לא אמר זה.

ותכבד יד ה' (על) [אל] האשדודים [ויך אותם בטחורים] (שמואל א' ה' ו'), הא כיצד, היה יושב בטחור ועכבר עולה מתהום ושומט בני מעיו ויורד לו לתהום, ודכותה ותטבע האבן במצחו (שמואל א' י"ז מ"ט), יהודה ברבי [בר רבי] אמר (כבצק) [כבבצק] ודכותה כל גרמיהון הדיקו (דניאל ו' כ"ה), יהודה בר רבי אמר כאילין פסטילם. ויסתרו להם טחורים (שם שם ט'), רבי שמעון בן לקיש כנת מעיהם החיצונה נסתרה, רבי שמואל בר נחמן אמר כנת מעיהם, הפנימית נסתרה, ויסתרו להם טחורים, דברים שבאופל.

ועתה נפשינו יבשה אין כל. אמרו: עתיד לתפח בתוך כריסינו להרגנו! יש לך ילוד אשה שאין מוציא מה שאוכל? אמרו לו לר' שמעון: ומה אתה מקיים (דברים כג) ויתד תהיה לך על אזניך? אמר להם מה שתגרי אומות העולם מוכרים להם – יוצא מהם, אבל המן – אין יוצא מהם לעולם. שנאמר (תהלים עח) לחם אבירים אכל איש. במובלע באיברים. אין כל בלתי אל המן עינינו. את סבור כל מה שאמר זה אמר זה, אלא מה שלא אמר זה לא אמר זה: ישראל אומרים "בלתי אל המן עינינו", והמקום מפייס את כל באי העולם ואומר להם: בואו וראו על מה אלו מתרעמים עלי! והמן כזרע גד הוא, ועינו כעין הבדולח. כענין שנאמר (בראשית ב) וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדולח. כיוצא בו אתה אומר (בראשית ל״ח:כ״ו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. והמקום הסכים על ידו (בראשית ל״ח:כ״ו) ולא יסף עוד לדעתה. כיון שידע שכלתו היא – לא יסף עוד לדעתה. כיוצא בו אתה אומר (דברים כה) ואתה עיף ויגע: על ישראל הוא אומר ואתה עיף ויגע, ועל עמלק הוא אומר (דברים כה) ולא ירא אלהים. כיוצא בו (שופטים ה) "מדוע בושש רכבו לבוא". אמרה אמו של סיסרא (שופטים ה) חכמות שרותיה תעננה אף היא תשיב אמריה לה. אמרה אשתו (שופטים ה) הלא ימצאו יחלקו שלל. נתגלו דברים שאמרה אמו של סיסרא לדבורה ברוח הקודש. אמרה לה: אל תצפי לבנך סיסרא מעתה, (שופטים ה) כן יאבדו כל אויביך ה'. כיוצא בו שמואל א ד אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה – עד כאן אמרו צדיקים, אבל רשעים אמרו שמואל א ד אלה הם האלהים המכים את המצרים בכל מכה במדבר. אמרו עשר מכות היו לו, והביאם על המצרים, שוב אין לו מכה מעתה. אמר להם המקום: אתם אומרים שאין לי מכה? מכה אביא אליכם שלא נהייתה מעולם! והיה אחד מהם יושב בטבור, ועכבר יוצא מן התהום ושומט את בני מעיו, וחוזר לתהום. וכן הוא אומר שמואל א ה ותכבד יד ה' על האשדודים. כיוצא בו (ירמיה כו) ויאמרו כל השרים וכל העם אל הכהנים אין לאיש הזה משפט מות, ויקומו אנשים מזקני הארץ ויאמרו אל כל קהל העם מיכה המורשתי היה נביא, ההמת המיתו חזקיה מלך יהודה? – עד כאן אמרו צדיקים, אבל רשעים מהם אומרים (ירמיה כו) גם איש מתנבא בשם ה' אריהו בן שמעיהו. וישמע המלך יהויקים ויבקש המלך להרוג... וישלח המלך יהויקים אנשים על מצרים ויוציאו את אוריה. אמרו: כשם שאוריה נהרג – כך ירמיהו חייב ליהרג. אך יד אחיקם בן שפן היה את ירמיה לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו. כיוצא בו (רות ג׳:י״ג) חי ה' שכבי עד הבוקר. לפי שהיה יצר הרע יושב ומצערו כל הלילה, ואומר: אתה פנוי ומבקש אשה, והיא פנויה ומבקשת איש! מלמד שהאשה נקנית בבעילה: עמוד ובוא אליה ותהי לך לאשה! נשבע ליצרו הרע: חי ה' אם אגענה! ולאשה אמר: שכבי עד הבוקר. אף כאן אתה אומר אין כל בלתי אל המן עינינו. את סבור שעל מה שאמר זה לא אמר זה ועל שאמר זה לא אמר זה: ישראל אומרים "בלתי אל המן עינינו" והמקום מפייס את כל באי העולם ואומר להם: בואו וראו על מה אלו מתרעמים עלי! והמן כזרע גד הוא, ועינו כעין הבדולח. כענין שנאמר (בראשית ב) וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדולח.